<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קל"ט</h1>
<h2>דף פד:</h2>
תשובה על אלמנה שתפסה כל נכסי בעלה אחר מות אישה, ואמרה אני תופסת לצורכי למזונות. נר' מאי דבענן במטלטלי תפיסה מחיים, משום דמטלטלי משעבדי מחיים מיניה ואפי' מגלימ' דעל כתפאי, אבל לאחר מיתה לא מהניא תפיסת מטלטלי משום דמטלטלי דיתמי לא מישתעבדי לב"ח, וה"ה לכתובה דאפי' מחיים לא משעבדי לכתובה, אלא אפי' לר' דתפיסה מחיים מהני, והוא שתפס מחיים בפ' הכותב [כתובות פ"ד ע"ב], אב"ח קאי ולא אכתובה. ומיהו בזמן הזה שתיקנו גאוני' לכתו' כל נכסיי דאית להון אחריות ודלית להון אחריות, ושיעבדו מטלטלי דיתמי בין לכתובה בין לב"ח, וכ"ש למזונות, כל התפיסות חשיבי כתפיסה מחיים, כיון דמטלטלי דיתמי משתעבדי להו. וא"ת תתן הנכסים לשליש, והוא יפרוש מל' יום לל' יום, האמר' בפ' אלמנה ניזונת [שם צ"ו ע"א], אלמנה שתפסה מטלטלי' למזונות מה שתפסה תפסה, וזה היה מעשה בכלתו של ר' שבתי לא היה כח בחכמי' להוציאם מידה, אפי' לפרנס מל' יום לל' יום, כדגר' בירושלמ' [שם פי"א ה"ב], בתחילה מוכרת לי"ב חדשים, שלא להורע כח היורשין, כהדה דתניא אלמנה שתפסה אלף זוז במזונותיה אין כח ביד חכמי' להוציאם מידה, סבורני כך הפירוש, לייפות כח האשה, אע"פ שהנכסים של יורשים, שלא להוציא מידה כלל, גם לעניין מכירה חשו קצת לייפות האשה. וחוב לא חשיב ראוי לגבי כתבתה, כי אם לבכור דלא משתעבדי כלל מחיים, אבל לכתובה וב"ח דמשעבדי ליה מר' נתן, וה"מ שהלוה שחייב המלוה רוצה לזכות לאשה, אבל אין בדעתו לזכות לאשה אלא להחזיר ליורשין, לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה, לגבות מטלטלי מב"ח לא, והאידנא דגבינ' מטלטלי, דינא הוא כמו אליב' דר' מאיר, דאע"ג דאמ' מטלטלי משעבדי לכתובה, ואפי' הכי לא גביא מבע' חו', כדאית' בהאשה שנפלו [שם פ"א ע"ב]. ואע"פ שעשתה שלא כדין שגבתה, מיהו מאחר שגבתה ותפסה הוי כמטלטלין באותן הימים, דלא משתעבדי מן הדין למזונות, ואפי' הכי מה שתפסה תפסה, וגם ממשכון, אע"ג דאמ' דכל משכון שהוא לגוביינא ולא לזכרון דברי' בעלמא, וב"ח קונה משכון והוי כמישכנו שלא בשעת הלואתו, והכי משמ' בפ' איזהו נשך [ב"מ ס"ז ע"א], גבי משכנתא באתר' דלא מסלקי לה, ובפ' השולח [גיטין ל"ז ע"א], דמייתי דר' ינאי המלוה על המשכון, דמשמ' בשעת הלואה, מיהו ודאי ישראל מגוי לא קני, מעות אין כאן משכון אין כאן. והרי כאילו עומד ליגבות, והרי לא חשיבא תפיסה, והוי כתרי חומרי דכתובה. וסבורני אלף זוז דנקט, רבות' קמ"ל, אע"ג דגבי מוכרת אין מפרנס אלא לל' יום כדין המשרה את אשתו על ידי שליש, זאת התפיסה אפי' לל' שנה, כלומ' כל ימי חייה, אפי' לתפוס יותר לאו כל כמיניה באיזו טענה תתפוס יהוון הדבר שתתן המותר ביד השליש.
<h2>דף צו.</h2>
תשובה על אלמנה שתפסה כל נכסי בעלה אחר מות אישה, ואמרה אני תופסת לצורכי למזונות. נר' מאי דבענן במטלטלי תפיסה מחיים, משום דמטלטלי משעבדי מחיים מיניה ואפי' מגלימ' דעל כתפאי, אבל לאחר מיתה לא מהניא תפיסת מטלטלי משום דמטלטלי דיתמי לא מישתעבדי לב"ח, וה"ה לכתובה דאפי' מחיים לא משעבדי לכתובה, אלא אפי' לר' דתפיסה מחיים מהני, והוא שתפס מחיים בפ' הכותב [כתובות פ"ד ע"ב], אב"ח קאי ולא אכתובה. ומיהו בזמן הזה שתיקנו גאוני' לכתו' כל נכסיי דאית להון אחריות ודלית להון אחריות, ושיעבדו מטלטלי דיתמי בין לכתובה בין לב"ח, וכ"ש למזונות, כל התפיסות חשיבי כתפיסה מחיים, כיון דמטלטלי דיתמי משתעבדי להו. וא"ת תתן הנכסים לשליש, והוא יפרוש מל' יום לל' יום, האמר' בפ' אלמנה ניזונת [שם צ"ו ע"א], אלמנה שתפסה מטלטלי' למזונות מה שתפסה תפסה, וזה היה מעשה בכלתו של ר' שבתי לא היה כח בחכמי' להוציאם מידה, אפי' לפרנס מל' יום לל' יום, כדגר' בירושלמ' [שם פי"א ה"ב], בתחילה מוכרת לי"ב חדשים, שלא להורע כח היורשין, כהדה דתניא אלמנה שתפסה אלף זוז במזונותיה אין כח ביד חכמי' להוציאם מידה, סבורני כך הפירוש, לייפות כח האשה, אע"פ שהנכסים של יורשים, שלא להוציא מידה כלל, גם לעניין מכירה חשו קצת לייפות האשה. וחוב לא חשיב ראוי לגבי כתבתה, כי אם לבכור דלא משתעבדי כלל מחיים, אבל לכתובה וב"ח דמשעבדי ליה מר' נתן, וה"מ שהלוה שחייב המלוה רוצה לזכות לאשה, אבל אין בדעתו לזכות לאשה אלא להחזיר ליורשין, לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה, לגבות מטלטלי מב"ח לא, והאידנא דגבינ' מטלטלי, דינא הוא כמו אליב' דר' מאיר, דאע"ג דאמ' מטלטלי משעבדי לכתובה, ואפי' הכי לא גביא מבע' חו', כדאית' בהאשה שנפלו [שם פ"א ע"ב]. ואע"פ שעשתה שלא כדין שגבתה, מיהו מאחר שגבתה ותפסה הוי כמטלטלין באותן הימים, דלא משתעבדי מן הדין למזונות, ואפי' הכי מה שתפסה תפסה, וגם ממשכון, אע"ג דאמ' דכל משכון שהוא לגוביינא ולא לזכרון דברי' בעלמא, וב"ח קונה משכון והוי כמישכנו שלא בשעת הלואתו, והכי משמ' בפ' איזהו נשך [ב"מ ס"ז ע"א], גבי משכנתא באתר' דלא מסלקי לה, ובפ' השולח [גיטין ל"ז ע"א], דמייתי דר' ינאי המלוה על המשכון, דמשמ' בשעת הלואה, מיהו ודאי ישראל מגוי לא קני, מעות אין כאן משכון אין כאן. והרי כאילו עומד ליגבות, והרי לא חשיבא תפיסה, והוי כתרי חומרי דכתובה. וסבורני אלף זוז דנקט, רבות' קמ"ל, אע"ג דגבי מוכרת אין מפרנס אלא לל' יום כדין המשרה את אשתו על ידי שליש, זאת התפיסה אפי' לל' שנה, כלומ' כל ימי חייה, אפי' לתפוס יותר לאו כל כמיניה באיזו טענה תתפוס יהוון הדבר שתתן המותר ביד השליש.
